אמירות מכפישות שנאמרו תוך כדי דיון משפטי מוגנות מתביעת לשון הרע

אמירות מכפישות שנאמרו תוך כדי דיון משפטי מוגנות מתביעת לשון הרע

אמירות מכפישות שנאמרו תוך כדי דיון משפטי מוגנות מתביעת לשון הרע

עורך דין הגיש כנגד אדם שכינה אותו בפומבי בבית המשפט שקרן רמאי ונוכל, וטען כי הוא זייפן מסמכים. אולם בית המשפט החליט לדחות את תביעתו למרות שקבע כי מדובר היה באמירות קשות ומכוערות.

 

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בבאר שבע, נדונה תביעת לשון הרע בה ביקש התובע לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק על סך 50,000 ₪, בגין פרסומים שהיוו לטענתו לשון הרע ואשר פורסמו על-ידי הנתבע בעל ובפומבי, עת הנתבע כינה אותו בשלושה אירועים נפרדים בביטויים מכפישים כגון: “רמאי”, “נוכל”, “שקרן”, “מזייף מסמכים”, ו- “בושה למקצוע עריכת דין”.

מפסק הדין עולה כי התובע הוא עורך דין במקצועו, שימש כנאמן וייצג בעלת מניות בחברה העוסקת בייצור מאפים קפואים, הגיש כנגד חברה המפעילה מאפייה תביעה שטרית שבעליה ומנהלה הוא הנתבע.

 

טענות התובע

לאחר הגשת התביעה התקיים בתיק זה דיון בו נכחו בין היתר התובע והנתבע ולטענת התובע בעת שהם שהו בתום אולם בית המשפט ובתום הדיון קרא הנתבע בקול לעבר הרשם שדן בתיק וטען כי התובע רימה אותו, גנב ממנו ציוד, וזייף מסמכים, וכי הוא רמאי ובושה של עורך דין.

 

עוד טען התובע, כי לאחר שהסתיים הדיון והוא יצא מאולם בית המשפט, החל הנתבע לאיים עליו כי הוא יפגע בו ובילדיו תוך  ששב וצעק לעברו כי הוא רמאי ונוכל. עוד הוסיף וטען התובע, כי לאחר מכן ניסה הנתבע לתקוף אותו ולהגיע אליו פיזית ורק עורך הדין של הנתבע הצליח להפריד ביניהם, וגם אז המשיך הנתבע לקרוא לו נוכל ורמאי, והמשיך לאיים עליו בכך שיפגע בו ובמשפחתו.

 

לאור זאת טען התובע בתביעתו, כי הדברים שאמר כלפיו הנתבע מהווים פרסומים שעלולים היו להשפילו בעיני הבריות ולבזות אותו בשל מעשים שלא נעשו ומהווים לשון הרע, וכי אותם פרסומים נועדו לפגוע במשרתו, מאחר ובהיותו עורך דין משרה הדורשת אמון מציבור לקוחותיו, בעוד שהדברים שאמר כלפיו הנתבע בנוכחות אנשים נוספים (כגון: נוכל וזייפן) עלולים לפגוע במשלח ידו.

 

טענות הנתבע

הנתבע טען מנגד בין היתר כי יש לדחות את התביעה על סף, מאחר והיא נגועה במניעים זרים ונועדה להפעיל עליו לחץ בניהול הגנתו בתביעה השטרית שהוגשה כנגד החברה שבבעלותו, וכי התובע בעצמו שקרן.

 

עוד טען הנתבע, כי התובע הגיש כנגדו תלונה למשטרה בגין איומים שנסגרה ולא הוכח שהיו איומים כלל, וכי הוא כלל לא כינה את התובע בביטויים כגון רמאי או נוכל, ואף אם הם נאמרו עומדת לזכותו הגנת אמת דיברתי מכוח חוק איסור לשון הרע, וכי התובע הוציא מפרופורציות אמירה אמיתית אחת שנאמרה על-ידי הנתבע בתום לב וכהבעת דעה כלפיו התובע.

 

החלטת בית המשפט

בית המשפט דן בטענות הצדדים והחליט לדחות את התביעה, תוך שקבע כי האמירות שנאמרו על-ידי הנתבע כלפי התובע חוסות תחת הגנת סעיף 13(א) לחוק איסור לשון הרע, בו נקבע כי פרסומים שנאמרו כדי דיון שיפוטי לא יהוו עילת תביעת לשון הרע.

 

בית המשפט ציין, כי התובע אומנם הוכיח במקרה זה במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי כי הנתבע אכן כינה אותו באמירות מכפישות כפי שטען, אך קבע כי למרות שמדובר היה באמירות קשות ומכוערות והיה מקום שהנתבע ימנע מלומר אותן לתובע, הן עדין חוסות תחת ההגנה שנאמרו תוך כדי דיון משפטי ולכן הן מוגנות מפני עילת תביעת לשון הרע.

 

מאמר זה נכתב על-ידי עורך דין אהוד פאי, העוסק בייצוג תובעים ונתבעים במסגרת תביעת דיבה. לשאלות בנושא דוא”ל: office@felaw.co.il, טל. 077-6596951. מאמר זה מהווה תוכן פרסומי, ואין באמור בו בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.